ע"מ 58730-12-13

תקציר

התיק סובב סביב בית בצפת שנרכש על ידי בני זוג, תהילה ותהילה, תמורת 680 אלף שקל בינואר 2011, שופץ ונמכר ב-2 מיליון שקל באוקטובר 2012. המשיב, מנהל מע"מ, טען כי מכירת הבית כרוכה בחבות במע"מ, בין כעסקה שביצע עוסק במהלך העסקים ובין אם כמכירת ציוד. המערערים, לעומת זאת, טענו כי הם אינם סוחרי נדל"ן אלא רכשו את הבית כהשקעה. הבית שימש גם כצימר במשך מספר חודשים לפני מכירתו, שהניבה הכנסות של כ-32 אלף שקל. השופט קבע כי הבית נמכר כציוד המשמש למטרות עסקיות, ולכן עסקת המכר חייבת במע"מ. זאת, בהתבסס על עדויות של עבודות שיפוץ משמעותיות, מאמצי פרסום ותשתיות כלליות של הבית שהצביעו על שימוש בו לצרכים עסקיים ולא אישיים, גם אם לתקופה קצרה. עוד קבע השופט כי רכישת הבית הייתה עסקה אקראית החייבת במס, שכן הוא נרכש, בחלקו, לשימוש בעסקי האירוח של בני הזוג. עם זאת, הבית נועד גם לשימושם האישי של בני הזוג, מה שסיבך את השלכות המס. השופטת הגיעה למסקנה כי בעוד שמכירת הבית הייתה כפופה לכאורה למע"מ, סעיף 31(4) לחוק מע"מ פוטר אותה ממס, שכן לא ניתן לנכות את מס התשומות על הרכישה בשל עירוב השימושים בה. עם זאת, פטור זה חל רק אם שולם המס על עסקת הרכישה. מאחר שלא נערכה שומה בגין הרכישה, הפעיל השופט את סעיף 83(ה) לחוק מע"מ, המסמיך את בית המשפט לפסוק כראות עיניו, לצורך קביעת חבות המס על הרכישה בתוך תקופת ההתיישנות בת חמש השנים. השופט החליט כי יש להטיל את המס על סכום הרכישה בסך 680 אלף שקל, עם הפרשי ריבית והצמדה ממועד הרכישה. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של הצדדים ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.