ע"א 4519/19

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת המבקשים לסעד זמני בשל השיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה. פסק הדין נגד המבקשים ניתן במאי 2019, והיה להם די והותר לבקש עיכוב ביצוע, אך הם עשו זאת רק במאי 2020. בינתיים פינו בני הזוג וויליאמס את בית המגורים ועברו למקום חדש, תוך שהם פועלים על פי פסק הדין ומשנים את מצבם. טענת המבקשים כי סברו כי פסק הדין הוא הצהרתי ולא אופרטיבי אינה נתמכת, מה גם שבית משפט קמא הבהיר בנובמבר 2019 כי ההחלטה אכן הייתה אופרטיבית. השיהוי של המבקשים גרם לבני הזוג וויליאמס להסתמך על פסק הדין, ושינוי מצב זה כעת יגרום להם אי נוחות. הואיל והחיוב המוטל על המבקשים הוא כספי, ובהתחשב באשמתם של המבקשים, הבקשה לסעד זמני נדחית. צו המניעה הארעי שניתן במאי 2020 מבוטל, והמבקשים נדרשים לכסות את הוצאותיהם של בני הזוג וויליאמס בסך 7,500 שקל.