בג"צ 2274/99

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך ארוך שנים בין בני זוג גרושים על מכירת דירתם המשותפת. האישה, שעזבה את אנגליה עם ילדיה במהלך הליך הגירושין, עתרה לבית המשפט העליון בבקשה לבטל את החלטת בית הדין הרבני למכור לה מחצית מהדירה ואת המכירה שלאחר מכן. בית המשפט פסק לטובת האישה, וקבע כי בית הדין הרבני חרג מסמכותו בכך שהורה על מכירת הדירה ללחוץ על האישה להתייצב בבית המשפט, שכן היא לא נדרשה לעשות כן. זאת ועוד, האמצעי הדרסטי של מכירת הדירה כתפוסה, שהביא לירידה משמעותית במחיר, נעדר קשר סיבתי לסירובה של האישה להתייצב ופגע בעקרון המידתיות. בנוסף, המכירה התנהלה בחוסר תום לב, שכן הגבר ואחיו, שרכשו את הדירה, ידעו על זכויותיה של האישה ולא גילו מידע חיוני לבית המשפט. בעקבות זאת ביטל בית המשפט העליון את החלטות בית הדין הרבני ואת המכירה, פסק לאישה מחצית מהדירה והורה לגבר ולאחיו לשלם לה שכר טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקל.