ת"צ 1862-11-12

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב הקושי להסדיר את ההתקדמות הטכנולוגית באמצעות חקיקה שנוסחה במאה הקודמת. הסוגיה הספציפית העומדת על הפרק היא פרשנות המונח "מסר אלקטרוני" כפי שהוגדר על ידי המחוקק בחוק התקשורת, והאם שירות הרימרקטינג של גוגל נופל בגדר הגדרה זו. אם כן, השירות יפר את הוראות החוק בנושא דואר זבל. ההגדרה מורכבת מארבעה אלמנטים, שאם יפורשו כפשוטם, יקיפו את רוב הפרסומות המוצגות במחשבים או בטלפונים ניידים, מה שיוביל להשלכות בלתי מכוונות על מודלים עסקיים באינטרנט ועלול להפוך את החוק ללא יעיל. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי פרשנות מילולית אינה ראויה, ותחת זאת, יש לפרש את ההגדרה בהתאם לתכלית החוק, שהיא מניעת הטרדה של משתמשי אינטרנט. לאחר בחינת הפרשנויות שהוצעו על ידי שני הצדדים, בית המשפט מוצא כי יש להבין את המונח "הודעה אלקטרונית" כמתייחס להודעות הנשלחות ומתקבלות באמצעות מערכת דואר אלקטרוני, תוך הטלת נטל מובהק על המשתמש בכך שהוא מחייב אותו לנהל את הפרסומת בתוך המערכת. פרשנות זו, המעוגנת ברכיב הרביעי של ההגדרה, מבטיחה כי החוק יתמקד בטרחה המיותרת הנגרמת על ידי סוגים מסוימים של פרסומות. ביישום פרשנות זו על שירות הרימרקטינג של גוגל, קובע בית המשפט כי השירות אינו כרוך בשליחת "הודעות אלקטרוניות" כהגדרתן בחוק, שכן הוא אינו מעביר פרסומות באמצעות מערכת דואר אלקטרוני. לפיכך, השירות אינו מהווה הפרה של חוק התקשורת. בשל אופיו החדשני של הנושא, לא נפסקות הוצאות, והבקשה נדחית ללא כל צו להוצאות.