ת"א 53566-04-22

תקציר

לפסק דין זה שתי בקשות עיקריות; האחת היא בקשת הנתבע לדחות את התביעה מחמת התיישנות, והשנייה היא בקשת התובע לסלק מהגשת חוות דעת רפואית כנדרש בתקנה 87(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי. הנתבע טוען כי תביעת התובעת, המבוססת על טיפול רשלני בשנת 2015, התיישנה שכן היא הוגשה למעלה משבע שנים לאחר הגשת עילת התביעה. התובעת, לעומת זאת, טוענת כי התביעה הוגשה בפועל בתוך מגבלת שבע השנים, ביום 21.4.2022, במהלך פגרת הפסח, וכי יש לראות במועד ההגשה הרשמי ככזה. השופטת מסכימה וקובעת כי מועד ההגשה הוא אכן 21.4.2022, מה שהופך את בקשת הנתבע למיותרת. בהמשך לבקשת הפטור של התובע, השופט דוחה את הבקשה לוותר על הדרישה להגשת חוות דעת רפואית. התובעת טענה לאי יכולת כלכלית והציגה מסמכים המפרטים את הכנסותיה הצנועות. עם זאת, השופטת אינה משוכנעת כי התובעת אינה יכולה להרשות לעצמה לשלם עבור חוות דעת מומחה, במיוחד בהתחשב בסיוע שהיא מקבלת מבני משפחתה, לרבות מגורים בחינם. בנוסף, מציינת השופטת כי בעלה של התובעת לא מיצה את כל אפיקי התמיכה הכספית, ואין לכך הסבר. לפיכך, הבקשה לפטור נדחית. עם זאת, מתוך הכרה בצורך בזמן להעסיק מומחה, השופט מעניק לתובע ארכה של 120 יום להגשת חוות דעת רפואית. הנאשם יגיש את כתב ההגנה לאחר הצגת חוות הדעת, והתיק ייבחן לאחר מכן. השופט מורה כי אף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאות הצד השני בגין בקשות אלה.