בש"פ 1922/13

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים הנוגעים לאישום של ניסיון שוד. החלטת בית המשפט המחוזי מתבססת על שלושה עקרונות של סדר הדין הפלילי: קיומן של ראיות לכאורה, עילות מעצר והיעדר חלופה מתאימה. במקרה זה, הצדדים מסכימים על קיומן של ראיות לכאורה לגבי ההיבטים העובדתיים של התיק, אך חלוקים בשאלה האם הראיות תומכות בעבירה הנאשמת. המערער טוען כי הראיות מצביעות על עבירה פחותה, ומבקש לבחון מחדש את ההחלטה ולשקול חלופת מעצר, כגון שחרור למשמורת אחותו. עם זאת, המשיב טוען כי עברו הפלילי של המערער, הכולל מספר עבירות רכוש, יחד עם האישום הנוכחי של ניסיון לקחת כסף תוך איום על אדם, מלמד על מסוכנותו לחברה. השופט הדן בערעור מסכים עם עמדת המשיב. מסקנתם היא כי די בראיות הקיימות כדי לתמוך בעבירה בה הואשם, וכי עברו הפלילי של המערער מצדיק את המשך מעצרו בשל הסיכון הנשקף ממנו לשלום הציבור. עוד מציינת השופטת כי המערער לא הציג חלופת מעצר משכנעת במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי. עם זאת, השופט משאיר מקום לבית המשפט המחוזי לשקול מחדש בקשה לקבלת תסקיר שירות מבחן או חלופות אחרות, ככל שהמערער יציג טיעון משכנע. משכך, הערעור נדחה, והמערער יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים.