ת"פ 24655-08-22

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב השאלה האם יש להרשיע את הנאשם באיום, שכן המאשימה לא טענה לעונש מעבר למאסר על תנאי. השופט מצדד בהגנה וקובע כי האיום, אף שאין להקל בו ראש, הוא גבולי מבחינת חומרתו ואין בו פגיעה קונקרטית או אמצעי ביצוע. יתר על כן, האיום, בשילוב עם נסיבות המקרה, מצדיק הימנעות מהרשעה. טענת הנתבע בדבר הפגיעה בתדמיתו ובסיכויי התעסוקה העתידיים נתמכת על ידי השופט, הסבור כי היא סבירה בנסיבות העניין. השופט מדגיש כי אופי העבירה, אף שהוא משמעותי, אינו צריך להיות הגורם המכריע היחיד ויש לאזן אותו עם נסיבות אחרות, ובפרט חומרתו הנמוכה יחסית של האיום במקרה זה. השופט מציין גם את גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבודה קבועה והשפעת הרשעה על סיכויי העבודה העתידיים שלו. בנוסף, השופטת שוקלת את השפעת הסדרי הגירושין והמשמורת על ילדי בני הזוג, מתוך סברה כי ביטול ההרשעה יתמרץ את הנאשם להמשיך בהליך הטיפולי, שהוא לטובת כל הצדדים המעורבים. כתוצאה מכך, השופט מבטל את ההרשעה, מטיל על הנאשם פיקוח על תנאי ומורה לו להימנע מביצוע עבירות איום במשך שנה, עם השלכות כספיות אם יופרו. ההחלטה מועברת לצדדים, להם זכות ערעור בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.