תנ"ג 14873-03-10

תקציר

פסק הדין דן בהצעת פשרה הקשורה לבקשה לאישור תביעה כתובענה נגזרת שהוגשה נגד מספר דירקטורים בבנק הפועלים, לרבות היו"ר הקודם, מר דנקנר. הטענה נובעת מסדרת אירועים מורכבת משנת 2005 של רכישת מניות בבנק טורקי, Positif Bank. בשנת 2005 חתם בנק הפועלים, באמצעות חברת הבת תרשיש, על הסכם עם קרן השקעות בשם RP לרכישה משותפת של מניות בנק פוזיטיף. דנקנר, שהיה אז דירקטור בבנק הפועלים, היה בעל עניין גם בחברה אחרת, אלרן, שהיו לה קשרים עסקיים עם RP. ההסכם קבע חלוקת מניות וסכומי השקעה, עם סעיף המאפשר לבנק הפועלים לרכוש את מניות RP אם לא יקבלו אישור רגולטורי בתוך 6 חודשים. RP לא הצליחה להשיג את האישורים הנדרשים, אך בנק הפועלים עדיין הפך לבעל השליטה בבנק פוזיטיף. בשנת 2008 אישר דירקטוריון בנק הפועלים, לרבות מר דנקנר שהיה אז היו"ר, רכישת מניות נוספות ותשלום פיצוי בסך 25 מיליון דולר ל-RP על כך שוויתרה על כוונתה לרכוש מניות בבנק פוזיטיף. המבקשים, שהם בעלי מניות, טענו כי הדירקטורים חרגו מסמכותם והפרו את חובות הנאמנות שלהם בכך שאישרו את התשלום ל-RP, שהיה חסר היגיון עסקי ונעשה בניגוד עניינים. המשיבים הכחישו את הטענות וטענו כי התשלום היה לטובת הבנק. עם זאת, בעקבות כתב האישום שהוגש נגד מר דנקנר בעבירות מרמה והפרת אמונים הקשורות לפרשה (שבגינה הורשע מאוחר יותר), שינו המבקשים את עמדתם ונימקו את התשלום בטענה שהוא מוצדק. הסכם הפשרה, אותו ביקשו המבקשים והמשיבים לאשר, כלל תשלום של 6 מיליון ₪ לבנק הפועלים ממבטח אחריות הדירקטורים, בתמורה לוויתור מוחלט על תביעות נגד הדירקטורים, לרבות מר דנקנר, נושאי משרה אחרים בבנק, וכן RP והחברות הקשורות אליה. הסדר הפשרה קבע גם גמול מיוחד למבקשים ושכר טרחת עורכי דינם. המפקח על הבנקים והיועץ המשפטי לממשלה העלו התנגדויות להסדר הפשרה, בעיקר בנוגע לחוסר המידתיות בין הנזק הנטען לבין סכום הפשרה, היעדר הסבר המצדיק את התנאים והפטור הגורף שניתן לכל הצדדים, לרבות מר דנקנר. בעוד שבית המשפט הכיר ביתרונות הפוטנציאליים של אישור ההסדר, כגון חיסכון בזמן ובמשאבים, הוא סירב בסופו של דבר לעשות זאת. בית המשפט מצא כי הסברי המבקשים לתמיכה בהסדר הפשרה אינם מספקים, בפרט בכל הנוגע לפער בין הנזק הנטען לבין סכום הפשרה. המבקשים טענו כי התשלום לר"פ היה מוצדק, אך בית המשפט ציין כי עמדה זו סותרת את טענותיהם הקודמות ומסתמכת במידה רבה על עדותו של עד יחיד. יתר על כן, בית המשפט הביע דאגה מהפטור הרחב שניתן למר דנקנר, במיוחד לאור הרשעתו בפלילים, והטיל ספק ברציונל העומד מאחורי שינוי עמדות הבנק בנוגע למעורבותו של RP. עוד ציין בית המשפט כי חלק מהדירקטורים ידעו או היו צריכים לדעת על ניגוד העניינים של דנקנר. בשל סיבות מצטברות אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי סכום הפשרה אינו תואם את הערכת הסיכונים ולכן אין באפשרותו לאשר את הסדר הפשרה המוצע. אם לא יוצג הסדר פשרה חלופי, הבקשה לאישור התביעה הנגזרת תידון בדצמבר 2015.