רע"א 3856/22

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור 3856/22 **מבוא:** החלטה זו של בית המשפט העליון (כבוד השופט שטיין) דנה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה, אשר דחה על הסף ערעור שהוגש על פסק דין של המפקחת על רישום המקרקעין. עיקר ההחלטה מתמקד בסוגיית המועד להגשת ערעור על פסקי דין של המפקח, ובהשלכות של התקנות השונות החלות על הליכים מסוג זה. **השאלה המשפטית המרכזית:** השאלה המרכזית העולה מהמקרה היא האם המועד להגשת ערעור על פסק דין של המפקח על רישום המקרקעין, כפי שנקבע בתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, חל גם על ערעורים כאמור, או שמא חלות עליהם תקנות סדר דין מיוחדות. **הדיון המשפטי והנימוקים:** 1. **"גלגול שלישי" ותקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי:** כבוד השופט שטיין מציין כי מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", הנבחנת במסגרת תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה זו מאפשרת לבית המשפט העליון לדחות על הסף בקשת רשות ערעור שאינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, או כאשר מתן רשות אינו דרוש למניעת עיוות דין. בהתאם לכך, השופט קובע כי הבקשה תידחה אף מבלי לקבל תשובה מהמשיבה, שכן היא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. 2. **ההבחנה בין תקנות סדר הדין האזרחי לתקנות המקרקעין:** הלב של ההחלטה נעוץ בקביעת בית המשפט קמא, אשר קיבל את עמדת המשיבה וקבע כי המועד להגשת ערעור הקבוע בתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי אינו חל על ערעור על פסקי דין של מפקח על רישום מקרקעין. נימוק זה מתבסס על הוראות **סימן א' לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011**. 3. **תקנה 180(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי:** כבוד השופט שטיין מחזק את ההחלטה קמא באמצעות פרשנותו של תקנה 180(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה זו קובעת כי "חלק ב' לתקנות אלה (קרי: כלל התקנות, למעט תקנות 5-1א, שעניינן עקרונות יסוד) יחולו על כל עניין אזרחי המובא לפני בית משפט, זולת אם נקבעו בדין בעניין פלוני סדרי דין מיוחדים אחרים". הוראה זו קובעת את העיקרון לפיו תקנות סדר הדין האזרחי הן כלליות, אלא אם כן נקבעו דינים מיוחדים. 4. **תקנה 83 לתקנות המקרקעין:** מכוחה של תקנה 180(ב), מציין השופט, נקבעו בתקנה 83 לתקנות המקרקעין **סדרי דין מיוחדים** הנוגעים למועדים להגשת ערעורים על פסקי דין של המפקח על רישום המקרקעין. תקנה זו קצבה **45 ימים** להגשת ערעורים מסוג זה. לפיכך, התקנות הספציפיות לענייני מקרקעין גוברות על התקנות הכלליות של סדר הדין האזרחי. 5. **התיישנות או איחור בהגשה:** למרות שההחלטה לא מפרטת את טיעוני המבקש לגבי האיחור, ניתן להסיק שהמבקש התבסס על המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי (30 ימים, בהתאם לתקנה 137(א)). בית המשפט קמא, ובעקבותיו בית המשפט העליון, דחה גישה זו וקבע כי המועד החל הוא 45 ימים, כפי שנקבע בתקנות המקרקעין. אי-עמידה במועד זה, אף אם מדובר במועד המוארך, מובילה לדחיית הערעור על הסף. **חידוש משפטי:** ההחלטה אינה מציגה חידוש משפטי דרמטי, אלא מדגישה ומיישמת עיקרון פרשני קיים. החידוש, אם ניתן לכנותו כך, הוא ביישום החד-משמעי של **עקרון הגברתיות של חקיקה ספציפית (lex specialis) על פני חקיקה כללית**. במקרה זה, תקנות המקרקעין, שהן חוק ספציפי הנוגע לדיני מקרקעין, גוברות על תקנות סדר הדין האזרחי, שהן חוק כללי. ההחלטה מבהירה כי כאשר ישנה הסדרה מיוחדת בחוק ספציפי, יש לפעול על פיה, ולא על פי הכללים הכלליים. **השלכות:** * **עקביות בהליך המשפטי:** ההחלטה מחזקת את העיקרון של עקביות וודאות משפטית. עורכי דין ובעלי דין צריכים להיות מודעים לכך שהליכים הנוגעים לרישום מקרקעין כפופים לתקנות ספציפיות, לרבות מועדים שונים. * **חשיבות התקנות המיוחדות:** ההחלטה מדגישה את חשיבותן של תקנות ספציפיות, כגון תקנות המקרקעין, וכיצד הן מכתיבות את סדרי הדין הייחודיים להן. * **מניעת עיוות דין:** דחיית בקשת רשות הערעור ב"גלגול שלישי" מבטאת את האיזון שבית המשפט העליון מבקש לשמור, כדי לא להעמיס עליו מקרים שאינם בעלי חשיבות ציבורית או עקרונית רבה, תוך מניעת עיוות דין במקרים המתאימים. **סיכום:** בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי. ההחלטה מדגישה את **עקרון הגברתיות של החקיקה הספציפית**, וקובעת כי המועד להגשת ערעור על פסקי דין של המפקח על רישום המקרקעין נקבע על ידי תקנה 83 לתקנות המקרקעין (45 ימים), ולא על ידי תקנות סדר הדין האזרחי הכלליות. בכך, ההחלטה מספקת הבהרה חשובה בנוגע לפרשנות התקנות הרלוונטיות ומחזקת את עקרון הוודאות המשפטית בהליכים הנוגעים למקרקעין.