בש"פ 2122/23

תקציר

בית המשפט דן בבקשה למתן רשות ערעור לפי סעיף 53(א1) לחוק, המאפשר ערעור שלישי במקרים חריגים. לאחר שבחן את הבקשה, החליט בית המשפט לדחות אותה, בציינו כי ערעורים אלה מתקבלים במשורה ורק במקרים של שאלות משפטיות משמעותיות או עיוותי דין פוטנציאליים. המבקש ביקש לקיים דיון בנוכחות הצדדים, גם אם הערעור יידחה על הסף. בעוד שקיימת פסיקה התומכת בנחיצותם של דיונים כאלה לצורך הליך הוגן, בית המשפט ציין דעות שונות בשאלה האם ניתן לדחות ערעורים בלעדיהם. בנוסף, בית המשפט הדגיש כי ערעורים על החלטות ביניים, כמו דיוני מעצר, צריכים בדרך כלל להמתין לתוצאות הסופיות, אלא אם כן נסיבות ספציפיות מצדיקות התערבות מוקדמת יותר. בית משפט קמא, במקרה זה, לא מצא טעמים מיוחדים לערעור בשלב זה, נוכח אופי העבירות וחזקת המסוכנות הסטטוטורית. זאת ועוד, לוח הזמנים להחלטת בית משפט קמא היה קצר יחסית, ותמך בהחלטתו שלא להתערב. הצורך לאזן בין המשאבים השיפוטיים לבין נסיבות המקרה הודגש, והגיע למסקנה כי המקרה אינו מצדיק ערעור בגלגול שלישי. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, תוך אישור החלטות הערכאות הנמוכות יותר כמתאימות בנסיבות העניין.