תע"א 300593/92

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגישו צלמים, מקליטים, תיאורטיקנים ועורכי סרטים שעבדו עבור רשות השידור כ"משתתפים חופשיים" החל משנות השבעים. התביעה, שמטרתה להכיר ביחסי עובד-מעביד בין התובעים לבין רשות השידור, הוגשה בשנת 1992 לאחר שזו צמצמה משמעותית את משמרות התובעים. התביעה הראשונית ביקשה סעד הצהרתי, המבקש לבסס את מעמדם של התובעים כעובדים ואת זכויותיהם על פי דיני העבודה המגנים. בית הדין לעבודה דחה את התביעה בשנת 1997, אך החלטה זו בוטלה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בשנת 2001, אשר קבע כי התובעים אכן היו עובדי רשות השידור. לאחר מכן הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את זכויותיהם הכספיות של התובעים. לאחר מספר תפניות פרוצדורליות, הסכימו הצדדים למנות מומחה שיקבע את זכאותם הכלכלית של התובעים. עיקר המחלוקת נסובה סביב שכרם של התובעים בתקופה בה עבדו באמצעות ארגון אטק"ם, המייצג קבלנים עצמאיים. בית הדין אימץ את חוות דעתו של המומחה המוסכם, שהציע פתרון ביניים המבחין בין עובדים שפוטרו לבין אלה שהמשיכו לעבוד ברשות השידור. בית המשפט פסק גם בתביעות כספיות שונות, לרבות פדיון חופשות, דמי הבראה, דמי ביגוד ופיצויי פיטורים. השופטים דחו את טענות התובעים לפיטורים שלא כדין ועוגמת נפש, וקבעו כי רשות השידור פעלה כדין בהתאם למצב המשפטי בעת פיטורי התובעים. בנוסף, בית המשפט הורה לרשות השידור לשלם לתובעים הוצאות בסך 200,000 ₪, ופירט את הסכומים שרשות השידור חייבת לתובעים, לרבות פיצויי פיטורים עם הפרשי ריבית והצמדה. לבסוף, הודגש בפסק הדין כי תביעות מסוימות, כגון פדיון ימי מחלה, החזר הוצאות ופיצוי בגין שלילת דרגה, נדחו. השופטים חתמו על ההחלטה, שניתן לערער עליה בתוך 30 יום, והורו להפיץ עותק מפסק הדין לצדדים.