ת"א 19395-08-16

תקציר

המחלוקת נסובה סביב השאלה האם הנתבע, תובע עירוני, פעל מתוך כוונה לפגוע בתובע או היה אדיש לאפשרות של גרימת נזק, כפי שנטען על ידי התובע. התובע לא תמך את טענותיו בתצהיר, בניגוד לנתבע, דבר היוצר חיסרון לתביעתו. התובע טוען כי הנתבע הגיש כתב אישום שלא כדין והשתמש במסמכים מזויפים, אך הנתבע לא חתם על כתב האישום והתובע אינו יכול להוכיח כי הנתבע היה מעורב בזיוף כלשהו. טענותיו הכלליות והעמומות של התובע בדבר כוונת הנתבע או אדישותו אינן משכנעות. גזר הדין הפלילי שניתן לאחרונה לתובע הזכיר סכסוך בין התובע לעירייה, אך אין בו כדי להצביע על סכסוך אישי בין הנתבע לתובע. הנתבע טען באופן משכנע כי מעשיהם בעניינו של התובע נבעו ממניעים מקצועיים. ככלל, התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לשכנע את בית המשפט אחרת, ועל כן מתקיימים התנאים לחסינותו של הנתבע כעובד ציבור. כתוצאה מכך, התביעה נגד הנתבעים נדחית, וגם תביעתו האישית של התובע כלפיהם נדחית. התובע חויב לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ₪.