ב"ש 4642/05

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של עודד גולן להחזרת שני דיסקים קשיחים שנתפסו במהלך חיפוש בביתו ובחנותו. הדיסקים מכילים פירוט של העסקאות העסקיות של גולן ורשימות הלקוחות. בית המשפט מצא כי רשות העתיקות (המשיבה) התכוונה להשתמש בדיסקים כראיה במשפט נגד גולן, כלומר אין צורך להחזירם שישה חודשים לאחר התפיסה לפי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי. באשר לטענה השנייה בדבר חוקיות תפיסת הדיסקים והחזקת המשיב בהם, מצא בית המשפט כי המשיב החזיק את הדיסק שנמצא בחנות של גולן שלא כדין משום שלא הגיש בקשה לצו בית משפט בתוך 48 שעות כנדרש בסעיף 32(ב) לפקודה. עם זאת, הדיסק שנמצא בביתו של גולן נתפס כחוק מכיוון שהוא לא נופל תחת אותה קטגוריה כמו זו שבחנותו. דיסק הבית לא שימש "מוסד" כהגדרתו בפקודה, למרות שגולן השתמש בו לניהול חנותו. כמו כן, קיים ספק סביר כי ביתו מהווה "מוסד". חרף ההחזקה שלא כדין של הדיסק מחנותו של גולן, החליט בית המשפט שלא להורות למשיב להחזיר את הדיסקים, שכן הדבר ימנע מהם למעשה לשמש ראיה, דבר המנוגד לאינטרס הציבורי. המשיב אף מסר לגולן העתקים של הדיסקים זמן קצר לאחר תפיסתם, דבר ששירת את תכלית סעיף 32(ב) לפקודה. עוד נקבע בפסק הדין כי סעיף 23א לפקודה מתיר למשיב רק לגשת לתכולת הדיסקים ולהפיק פלטים, ולא ליצור עותקים של הדיסקים עצמם. עם זאת, החלטת המשיב ליצור עותקים ולהחזיר את המקור לגולן הייתה הפעלה סבירה של שיקול דעתם, שנועדה למזער כל הפרעה לחיי היומיום של הגולן. לבסוף נדחה הערעור, והדיסקים יישארו בידי המשיב.