ע"א 1560/90

תקציר

פסק הדין מתייחס לפרשנות המשפטית של שיק המסומן "למוטב בלבד", ובוחן האם ייעוד כזה משפיע על הסחירות ועל זכויות הבעלות בשיק. פסק הדין הראשוני, שניתן על ידי הנשיאה, קובע כי השיק אינו סחיר, וטוען כי שטר החוב "למוטב בלבד" בכתב יד גובר על פרשנות השיק לפירעון, ובכך מספק בהירות ופשטות למניעת מחלוקות משפטיות מיותרות. הנשיאה מדגישה את הצורך בהנחיות משפטיות פשוטות וברורות, וקובעת כי פרשנות זו מגנה על האינטרסים של יוזם השיק תוך מניעת עמימות. לעומת זאת, סגן הנשיא מציג עמדת ביניים, המציעה כי בעוד שהשיק נותר סחיר, טוהרו, או הסחורה החומרית, מוגבלים על ידי שטר המוטב בלבד. השקפה זו נועדה לאזן בין סחירות פורמלית לבין הגבלת תביעות בלתי צודקות של צדדים שלישיים, תוך הכרה בציפיות מסחריות תוך התייחסות למורכבות בסחירות של שיקים כאלה. עם זאת, עמדה זו, למרות גישתה רבת הניואנסים, לא מצאה חן בעיני הנשיא וחלק מהשופטים, שטענו כי היא עלולה לסבך עסקאות עסקיות. פסק הדין הסופי תומך בעמדת הנשיא, מסכים עם הגישה הדוגלת בפרשנות ישירה המתיישבת עם רוח החוק, ובכך דוחה את פתרון הביניים של המשנה לנשיא, העלול לסבך את הנוף המשפטי עם התדיינויות ואי הבנות פוטנציאליות.