ע"א 9287/07

תקציר

הערעור הנדון נסוב סביב סכסוך משפחתי ארוך שנים בנוגע לתוקפו של הסכם מכר מקרקעין בין נעמי דנוך לבין נכדה, המכונה המשיב. בתחילה, נעמי העבירה את זכויותיה הרכושיות לבתה מרגלית באמצעות ייפוי כוח, שמאוחר יותר ערער עליו והוכרז כבטל על ידי בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט קבע כי כוונתה של נעמי הייתה להתקשר בהסכם מכר עם נכדה, ולא בעסקת מתנה. מרגלית נכשלה בניסיונותיה להפוך החלטה זו באמצעות ערעורים מאוחרים יותר. מאוחר יותר נתן בית המשפט המחוזי תוקף להסכם המכר בין נעמי לבין המשיב, תוך שהוא מצטט השתק המבוסס על ממצאים עובדתיים קודמים. ממצאים אלה כללו את מהות העסקה כמכירה ואת עמידתו של המשיב בתשלום הסכומים המוסכמים לקרוביו. למרות טענות המערערים כי ההסכם נעדר מסמך ספציפי בכתב, מצא בית המשפט ראיות נאותות בכתב באמצעות עדויותיה החתומות של נעמי וקבלות על תשלומים. בנוסף, הוזכר התקדים מפרשת קלמר, המאפשר אכיפה של עסקאות נדל"ן ללא מסמכים כתובים ספציפיים תחת עקרונות תום הלב. המערערים טענו כי יש לדחות את התביעות בשל חוסר עקביות במצבו המשפטי של המשיב, שהשתנה ממתנה לעסקת מכר. עם זאת, בית המשפט לא מצא חוסר תום לב בהתנהלותו של המשיב, והתפתחות טענותיו עלתה בקנה אחד עם ממצאי בית המשפט. משכך, דחה בית המשפט את הערעור, חיזק את תוקפו של הסכם המכר והורה למערערים לשלם שכר טרחת משפט.