פ"א 20845-03-17

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לסכסוך רכושי בין משיב שבבעלותו חלקת קרקע המשמשת את המערערת כחניון לבין הרשות המקומית. המשיב הגיש בעבר שני עררים, השני ערער על חוקיות החלטת המועצה המקומית מיום 24.7.13 להאריך את מתן הצו המתיר למערערת להשתמש במקרקעין הנדונים כחניון זמני. הערעור השני נדחה בנימוק טכני. לאחר מכן הגיש המשיב ערר שלישי, ובו ערער על אותה החלטה של המועצה המקומית. המערערת טענה כי יש לדחות ערעור זה משום שהוגש מחוץ למגבלת 30 הימים לערעור על החלטות אלה. בית המשפט הסכים וקבע כי השיהוי הרב בהגשת הערעור מצריך דחייתו. המשיב כבר מימש פעמיים את זכותו לערער והכיר את ההליך, ולכן בית המשפט לא יכול היה לקבל את העובדה שהם לא היו מודעים לצורך לפעול בהקדם. זאת ועוד, החלטת המועצה המקומית התייחסה לצו שתוקפו יפוג בתוך שנה, שמשמעותו היא שזכויותיה של המשיבה לא נפגעו באופן חמור בעקבות הפיטורין. השופטת גם בחרה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים נוכח התנהלות המערער בהארכת הצו משנת 2008.