בב"נ 44418-05-11

תקציר

המבקש ביקש לבטל שני צווי הריסה מנהליים לשני מבנים בטענה כי המבנים מאוכלסים משנת 2007 וכי נפלו טעויות בזיהוי הצווים של מיקום המבנים, בהליכי ההתייעצות ובהודעה לשר הפנים. המשיב התנגד לבקשה, בטענה כי למבקש אין זכות לעמוד, וכי הצווים נחוצים כדי למנוע עובדה מוגמרת. בית המשפט קבע כי למבקש זכות מוגבלת לערער על הצווים. נמצא כי טעות מינורית בזיהוי הצווים לא פסלה אותם, כי הליך ההתייעצות היה תקין וכי לא היה צורך להודיע לשר הפנים. המבקש לא הוכיח כי הבניין הגדול יותר גמור ומאוכלס, ופעל בחוסר תום לב בכך שהמשיך בבנייה תוך כדי ההליך. לפיכך, נדחתה הבקשה לביטול הצו לבניין הגדול יותר. עם זאת, בית המשפט קיבל את הטענה כי המבנה הקטן יותר אינו חדש ושימש כפינת ישיבה ומחסן, ולכן ביטל את ההזמנה עבורו. מאחר שהמבקש המשיך לעבוד על המבנה הגדול למרות הצו, גבה ממנו בית המשפט 3,000 ₪ בהוצאות המשיב והתיר לו להרוס אותו בעצמו עד למועד שנקבע, או להסתכן בכך שהמשיב יהרוס אותו ויאבד את פיקדונו של המבקש.