הפ"ב 10384-01-13

תקציר

המקרה סובב סביב מחלוקת בין קיבוץ לחבריו על האחריות לתיקון נזקים בבית החברים. הקיבוץ והחברים הסכימו להסדיר את העניין באמצעות בוררות של המכון לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית. עם זאת, הקיבוץ לא היה שבע רצון מפסק הבוררות, שהטיל עליו את האחריות העיקרית לנזקים והורה לו לשאת ב-90% מעלויות התיקון. הקיבוץ עתר לבית המשפט בבקשה לבטל או לתקן את פסק הבוררות, תוך ציון פגמים שונים בהליך הבוררות ובפסק הבוררות עצמו. בית המשפט בחן בדקדקנות כל אחת מטענות הקיבוץ, לרבות עבירות על הצדק הטבעי, חריגה מסמכות, עיוות דין ופגיעה בתקנת הציבור. נמצא כי טענות הקיבוץ אינן נתמכות או אינן מספיקות כדי להצדיק את ביטול פסק הבוררות. יש לציין כי בית המשפט הדגיש כי ההתערבות השיפוטית בפסקי בוררות מוגבלת באופן חריג, ועילות הביטול מפורשות באופן צר לטובת אכיפת פסק הבוררות. באשר לפגיעה הנטענת בצדק הטבעי, קיבל בית המשפט את גרסת המשיבים לאירועים, לפיה ניתנה לקיבוץ הזדמנות להתייחס לחששות העולים מביקור באתר שנערך ללא השתתפותו המלאה ואכן הגיש חוות דעת נגדית. בית המשפט קבע כי הסכמת הקיבוץ, או הימנעותו מלמחות במועד, מונעת ממנו להעלות התנגדויות מאוחר יותר. יתר על כן, בית המשפט הטיל ספק בכך שהביקור באתר, שמטרתו הייתה שהמומחה יוכל להתרשם, מהווה פגיעה בצדק הטבעי, מה גם שניתנו לקיבוץ הזדמנויות רבות להשמיע את טענותיו. בית המשפט דחה גם את טענת הקיבוץ כי הבוררים חרגו מסמכותם, פירש את הסכם הבוררות באופן רחב וציין כי סמכות הבוררים לפרש את ההסכם ואת תקנות הקיבוץ מונעת טענה זו. גם העול הכספי שהטיל הפרס על הקיבוץ, וסתירתו לכאורה לתקנות הפנימיות של הקיבוץ, לא הספיקו כדי לבסס פגיעה בתקנת הציבור. בית המשפט הדגיש כי פסק הבוררות הכריע במחלוקת ספציפית ולא יצר תקדים, וחוסר הסכמת הקיבוץ עם התוצאה לא הצדיק את ביטולו מטעמים של תקנת הציבור. לסיכום, הדגיש בית המשפט את תפקידה המצומצם של הרשות השופטת בבחינת פסקי בוררות ואת הפרשנות המצמצמת של עילות הביטול. בית המשפט דחה את עתירת הקיבוץ, קבע כי פסק הבוררות יעמוד בעינו, והורה לקיבוץ לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין, תוך שהוא קובע אותם על סך של 10,000 ₪. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 29.9.2013.