מ"ת 3930-01-15

תקציר

הכרעת הדין דנה בקבילותן של ראיות על סמך חוות דעת מודיעינית, ויש לבחון את משקלה של ראיה זו, שהיא נסיבתית, בעת בחינת עוצמת הראיה. בחוות הדעת נכתב כי קיימות שתי קבוצות יריבות, האחת כוללת את אטיאס ואינייב, והשנייה כוללת את המשיבים, דבר המצביע על קיומו של סכסוך בין הקבוצות. כן נדון הקשר של המשיבים לאטיאס והמניע למעקב, כאשר הראיות מצביעות על כך שמכשיר 2 הוצמד לרכבו של אטיאס ולמשיבים היה מניע לעקוב אחריו. פסק הדין בוחן גם את מערכת היחסים בין המשיבים לבין מכשירי המעקב, ומוצא ראיות לכאורה מספיקות לשליטתם המשותפת ולביצועה של המזימה. באשר ליחסם של המשיבים למטען, הכרעת הדין מכירה בחולשת הראיות הקושרות אותם ישירות למטען החבלה, אך מחזקת את מסקנת התביעה כי מטרת המעקב לא הייתה ראויה, שכן המשיבים לא הציעו כל הסבר למעשיהם. ניסיונות ההגנה לנמק מטעם המשיבים נדחים מאחר שלא סופקו על ידי המשיבים עצמם, והעלמת כל הסבר פוגעת באמינותם. למרות חולשות מסוימות בראיות, בעיקר בכל הנוגע לקשר בין המשיבים לבין המטען, השופט מגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לשני האישומים. עם זאת, בשל חולשות אלה, לצד המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיבים והרישום הפלילי הקודם שלהם, השופט קובע כי יש לשקול חלופת מעצר הדוקה, ומפנה את המקרה לשירות המבחן להמשך בדיקה.