ע"א 636/89

תקציר

במוקד התיק סכסוך כספי מורכב של ייפוי כוח שנתנה המערערת לפרוסט, אשר השתמש בו לביצוע עסקאות פיננסיות בלתי מורשות, שגרמו לחובות כבדים. פעולותיו של פרוסט התאפשרו בתחילה בזכות האמון הרחב של המערער, אך פעולות אלה חרגו מהיקפו המצומצם של ייפוי הכוח. לאחר התאבדותו של פרוסט נחשפו פעילותו הפיננסית הענפה והחובות שנבעו מכך. הבנק החל לנכות כספים מחשבונותיו של המערער לצורך פירעון חובותיו של פרוסט, וטען כי פרוסט פעל במסגרת סמכותו. בית המשפט המחוזי קבע כי הבנק לא התרשל, שכן מעשיו של פרוסט נראו לגיטימיים. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי בנקאי סביר היה צריך לחשוד כי פרוסט עשה שימוש לרעה בייפוי הכוח של המערער למטרת רווח אישי. משכך, הפר הבנק את חובת הזהירות בכך שלא חקר כראוי, ובכך תרם להפסד הכספי של המערערת. בית המשפט פסק לטובת המערערת, בקובעו כי הבנק אינו רשאי לחייב את חשבונותיה של המערערת לכיסוי חובותיה של פרוסט. בית המשפט הכיר בחובתו של הבנק לפצות את המערערת בגין הפרת חוזה לפי סעיף 53(א) לחוק החוזים. לעומת זאת, המנוחה, ששיעבדה במפורש את חשבונותיה לחובותיו של פרוסט, נמצאה אחראית לחובותיו, והותירה את הבנק זכאי להיפרע מכספה. מקרה מורכב זה מדגיש את האיזון בין חובותיו של בנק למנוע הונאה לבין הסתמכותו על סמכות לכאורה.