בד"מ 59/10

תקציר

התיק נסוב סביב סיווגה של התבטאות של נאשם, עו"ד ויו"ר תנועת מחאה ציבורית, בתקשורת. ההודעה המדוברת היא חלק ממאבק ציבורי ומשפטי נגד המהלך של לשכת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט להרחיב את לשכתו לאחר פרישתו. בראיון אמר הנאשם: "האנשים האלה אופטימיים מדי. כי אם הם היו מעשיים, הם היו דואגים לכך שהם לא יגדילו את הלשכות העתידיות שלהם, אלא את התאים שבהם הם יצטרכו להשקיע את הזמן בזה". המתלוננת טענה כי אמירה זו אינה הולמת עורך דין ופוגעת בכבוד המקצוע, הן בצורה והן בתוכן. עם זאת, השופטים זיכו את הנאשם מעבירת המשמעת. הם הסכימו עם הנאשם כי האמירה מהווה ביקורת ציבורית לגיטימית, גם אם חריפה, על איש ציבור. בית הדין פירש את ההגבלות המשמעתיות על חופש הביטוי של עורכי הדין כמתייחסות בראש ובראשונה לסגנון ולא לתוכן, ובמקרה זה הסגנון הלא מנומס לא עלה כדי עבירת משמעת, במיוחד בהתחשב בנסיבות שבהן נאמר. יתר על כן, האמירה, אף שהייתה קשורה למקצוע, הייתה רחוקה מ"הגרעין הקשה" שלה והיוותה נאום מחאה פוליטי, הראוי להגנה איתנה. השופטים התייחסו גם לטענות הנאשם בדבר אכיפה בררנית וצדק, ודחו אותן מחוסר ראיות מספיקות. לבסוף, דעת הרוב קבעה כי נסיבות האמירה אינן מצדיקות נקיטת צעדים משמעתיים, והנאשם זוכה.