תלה"מ 26451-06-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך בין בני זוג נשואים על מכירת הרכוש המשותף שלהם לאחר פרידתם. לטענת הגבר, האישה חייבת לו תשלומים נוספים על פי ההסכם ביניהם, לרבות פיצוי בגין איחור בתשלום ופיצוי כללי מוסכם בגין הפרת חוזה. הוא גם מתנגד לטענת האישה כי עליו לפצות אותה על מחצית מתשלומי המשכנתא ששילמה במהלך הליך המכירה. מנגד, טוענת האישה כי הגבר הפר את החוזה בכך שלא העביר את מסמכי ההעברה ולא הפקיד סכום להבטחת מסירת המסמכים האמורים. עוד היא מבקשת פיצוי בגין העיכוב בהעברת המסמכים ותשלומי הריבית הנובעים מכך. בית המשפט מתחיל בפרשנות החוזה, תוך התמקדות באומד דעתם של הצדדים ובנסיבות ההסכם. בית המשפט קובע כי האישה שילמה את מלוא התמורה כפי שנקבע ודוחה את תביעת הגבר לתשלומים נוספים, וקובע כי הדבר יביא לכך שהאישה תשלם פעמיים. בית המשפט פוסק לטובת האישה גם בעניין תשלומי המשכנתא, ומקבל את טענתה כי הצדדים הסכימו שהיא תכסה אותם וכי הגבר הסתמך על הסכם זה. באשר להעברת מסמכים, בית המשפט מגיע למסקנה כי חובת העברתם הייתה מותנית בתשלום מלוא התמורה. מאחר והאישה עיכבה תשלום זה, הימנעותו של הגבר מהעברת המסמכים באופן מיידי אינה יכולה להיחשב כהפרה המזכה את האישה בפיצויים. עם זאת, בית המשפט מציין כי מרבית המסמכים הועברו בטרם שולמה התמורה במלואה, למעט ייפוי הכוח ושטרי המכר, אך גם שיהוי זה אינו נחשב להפרה המצדיקה פיצוי בשל איחורה של האישה עצמה בתשלום התמורה ונסיבות מקלות אחרות. בסופו של דבר, בית המשפט מקבל חלקית את טענותיו של האיש, ופוסק לו פיצוי מוסכם בסך 7,952.6 ₪ בגין איחור בתשלום התמורה. כמו כן, היא מצווה על האישה לכסות את הוצאותיו של הגבר, בסך 4,500 שקל. טענותיה של האישה נדחות על הסף. פסק הדין יינתן לשני הצדדים על ידי המזכירות, ובית המשפט מתיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.