ה"פ 519/98

תקציר

המבקשים, דיירי בנייני וולפסון בירושלים, תבעו את חברת הניהול והשירותים של הבניינים, המשיבה מס' 1, בטענה כי החברה גבתה מהם מע"מ שלא כדין לאורך השנים. עוד טענו המבקשים כי חוזה השירות בין הצדדים כלל מספר סעיפים מפלים, וביקשו מבית המשפט לבטלם. המבקשים טענו כי על פי חוק מס ערך מוסף, המע"מ על דמי הניהול היה צריך להיות משולם על ידי החברה, כנותנת השירות, ולא על ידי השוכרים. החברה טענה כי השוכרים סיכמו כי המע"מ ישולם על ידי השוכרים, וכך היה נהוג במשך למעלה מ-30 שנה. עוד טענה החברה כי החוזה, מכוח סעיף 6 לחוק מע"מ, מאפשר לה לדרוש את תשלומי המע"מ מהדיירים. בית המשפט קבע, כי בעוד שפרשנות המבקשים לחוק מע"מ הייתה נכונה, סעיף 6 מאפשר לחברה לדרוש תשלומי מע"מ מהשוכרים, ולפיכך הייתה הצדקה לחברה לגבות מע"מ מהשוכרים. עם זאת, בית המשפט הורה לחברה לשאת בתשלומי המע"מ בגין התקופות בהן עלה שיעור המע"מ, שכן החברה לא הייתה רשאית לדרוש מהשוכרים תשלומים נוספים אלה לפי סעיף 6. באשר לקיומם של סעיפים מפלים בחוזה השירות, ביטל או תיקן בית המשפט מספר סעיפים. סעיף 6(ו), שחייב את השוכרים לחתום על חוזה המסדיר את זכויותיהם וחובותיהם בינם לבין עצמם, בוטל משום שהעניק לחברה יתרון בלתי הוגן ופגע בזכויות השוכרים לפי חוק המקרקעין. סעיף 6(ז), אשר איפשר לחברה לרשום את חוזה השירות ואת החוזה הנ"ל בטאבו, תוקן כך שלא יכלול את החוזה המסדיר את זכויותיהם וחובותיהם של השוכרים. עוד הורה בית המשפט להוסיף סייג לסעיף 15, אשר מינה את החברה כנציגה המשפטית של הבתים המשותפים שהוקמו בבניינים, כדי לאפשר לדיירים להחליף את החברה ולמנות נציג אחר. סעיף 17, שדרש רוב של 75% מהשוכרים לסיום ההתקשרות עם החברה, תוקן כך שידרוש רוב של 51%, כפי שהוסכם על ידי החברה. סעיפים 10(א)(3) ו-10(ב), שהקנו לחברה יתרון בהליכים משפטיים נגד שוכרים, בוטלו. סעיף 13(ב), שחייב את השוכרים לשלם את שכרם של רואה החשבון ועורך הדין של החברה, התקבל תוך הסתייגות כי השוכרים לא יישאו בהוצאות ההליכים המשפטיים שניהלה החברה נגד שוכרים בודדים. לבסוף, הורה בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו, לאור העובדה שחלק מטענות המבקשים התקבלו וחלקן נדחו.