עמ"נ 18979-04-11

תקציר

הערר מתייחס לתביעת פיצויים שהגישו המשיבים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, לאחר אישור תכנית מתאר ארצית. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה דחתה את התביעה בנימוק שהיא אסורה על פי חוק, שכן היא הוגשה מעבר לשלוש שנים מיום פרסום התכנית ברשומות. ועדת הערר המחוזית קבעה כי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, שכן המועד הקובע לתחילת תקופת ההתיישנות הוא שלוש שנים ו-15 ימים מיום פרסום התכנית ברשומות. עוד קבעה הוועדה כי ניתן לתקן את טופס התביעה, שהוגש תוך אי התאמה מהותית בסכומים הנתבעים. דעת מיעוט קבעה כי התביעה הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות. המערער טען, כי ועדת הערר שגתה בקביעת המועד שבו החלה תקופת ההתיישנות, בכך שאפשרה למשיבים לשנות את טענותיהם לעניין מועד התחילה, ובכך שלא דחתה את התביעה על הסף בשל הפגמים המהותיים בהגשתה. זאת ועוד, טען המערער כי חלה התיישנות שונה על תכנית מתאר ארצית מאשר על תכניות אחרות. המשיבים טענו כי הפסיקה המעוגנת קובעת את מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות כשלוש שנים ו-15 ימים מיום הפרסום ברשומות, וכי התביעה הוגשה במועד. עוד טענו כי לא חל שינוי בקו הטיעון שלהם, וכי בצדק קבעה ועדת הערר כי ניתן לתקן את טופס התביעה. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את טענות המערערת וקבע כי התביעה לפיצויים הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת שלוש השנים החלה על תכניות מתאר ארציות. בית המשפט הדגיש כי מועד תחילת תוקפן של תכניות כאמור שונה מזה של תכניות אחרות ויש לפרשו ככל תקנה בעלת תוקף חקיקתי – קרי, מיום פרסומה ברשומות. מאחר שהתביעה הוגשה מעבר לתקופה זו, היה עליה להידחות על הסף. המשיבים חויבו לשלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 30,000 ₪.