ת"א 38244-09-21

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה בין שני נתבעים; הנתבעת מס' 1, אשר אינה מחויבת להסכם פשרה מיום 13.8.2020, שכן לא חתמה עליו, ואין כל ראיה לייפוי כוח המסמיך נתבעת אחרת לחתום מטעמה. הסכם הפשרה היה בין התובעים לבין הנתבע מס' 2, אשר חתם עליו פעמיים, פעם אחת כנציגה של הנתבעת מס' 1 ופעם אחת מטעמו. מערכת היחסים בין התובעים לבין הנתבעת מס' 2 הייתה יחסי שיתוף פעולה עסקי ולא יחסי לווה-מלווה טיפוסיים, ולפיכך הוראות חוק אשראי הוגן אינן חלות במקרה זה. טענותיו השונות של הנתבע מס' 2 כנגד התחייבויותיו על פי ההסכם לא היו משכנעות. הוא טען כי לא חתם על ההסכם, אך הראיות מראות אחרת. עוד טען כי חתם על ההסכם כמיופה כוח אך לא ניתן לו ייפוי כוח, כי הוא פושט רגל ולכן אינו יכול לפעול כסוכן, וכי התובעים הפרו את ההסכם בכך שלא נתנו לו הלוואה, שגם היא לא הייתה משכנעת, שכן ההלוואה והחזר החוב היו שני נושאים נפרדים. לבסוף, ניסה הנתבע מס' 2 להטיל ספק בגובה החוב הנקוב בהסכם באמצעות הפניה למאות עמודים של הקלטות מפגישות שקדמו להסכם, אך בית המשפט לא מצא סיבה לחזור לשלב המשא ומתן ולבחון במקום זאת את ההסכם שנחתם. גרסת התובעים, אשר נתמכה בכרטיסי הנהלת חשבונות, הועדפה על פני טענותיה הכלליות של הנתבעת מס' 2. לפיכך, התביעה נגד הנתבע מס' 1 נדחית, ואילו התביעה נגד הנתבע מס' 2 מתקבלת, והוא חויב לשלם לתובעים סך של 1,699,610 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 29.9.2021. לשני הנתבעים נפסקו הוצאות משפט משותפות ומספר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ שישולמו לנאשם מס' 1.