בג"צ 9371/05

תקציר

לטענת המשיבים, יש לדחות את העתירה מאחר שהעותרים לא ציינו כי הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו. זאת ועוד, העותרת המדוברת שהתה בישראל שלא כדין מאז סיום העסקתה בשנת 2001, וכל ניסיון להסדיר את מעמדה באמצעות נישואין נעשה רק לאחר שנעצרה על ידי משטרת ההגירה והוצא נגדה צו הרחקה. למשיבים מדיניות שלא לבחון בקשות למעמד של שוהים בלתי חוקיים שהוצא נגדם צו הרחקה ולמשרד הפנים שיקול דעת רחב בבואו להחליט אם לאפשר לזר לשהות בארץ. בית המשפט מסכים עם המשיבים כי לישראל, כמדינה ריבונית, הזכות להחליט מי ייכנס לגבולותיה וההחלטה כיצד לטפל בכל מקרה נתונה לשיקול דעתו של השר. שיקול הדעת נתון לביקורת שיפוטית ועליו לעמוד באמות מידה מסוימות, לרבות סבירות ומידתיות. בית המשפט מכיר בזכותה של המדינה לקבוע הנחיות ונהלים למגורים חוקיים ומדיניות הטיפול של המשיבים בשוהים בלתי חוקיים זכתה בעבר לביקורת שיפוטית. במקרה דנן, בית המשפט מוצא כי החלטת המשיבים שלא לסטות ממדיניות זו מוצדקת. זאת ועוד, העותרים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם כי ניסו להסדיר את מעמדה של העותרת טרם מעצרה ועל כן כנות נישואיהם מוטלת בספק. העותרים גם הפרו צו הרחקה ונשארו בארץ מעבר למועד היציאה שקבע בית המשפט. מטעמים אלה, לצד טענת היעדר סמכות שיפוט, העתירה נדחית. על העותרת לעזוב את ישראל עד ליום 1.7.2006, אך היא יכולה להגיש בקשה למעמד בארץ באמצעות נישואין לאחר עזיבתה ועל המשיבים לדון בבקשה זו.