דנג"צ 2707/21

תקציר

פסק הדין דן בשתי בקשות הנוגעות לפרשנות חוק תעודות הזהות הישראלי, המחייב תושבים מעל גיל 16 לשאת תעודת זהות. ההצעה הראשונה נוגעת לסמכותה של המשטרה לדרוש תעודת זהות מאזרח. בית המשפט קבע כי שוטרים אכן יכולים לדרוש תעודת זהות גם ללא חשד סביר לביצוע עבירה, בכפוף לתנאים מסוימים. החלטה זו עולה בקנה אחד עם פסקי דין קודמים ואינה מצדיקה דיון נוסף למרות טענות המבקשים. ההצעה השנייה נוגעת לסמכותה של המשטרה לבצע פעולות שיטור נוספות לאחר קבלת תעודת הזהות, כגון תשאול, בדיקת פרטים או בירור. בית המשפט קבע כי חוק תעודות הזהות אינו מעניק לשוטרים סמכות זו, אלא רק מאפשר להם לאמת את זהותו. החלטה זו התבססה גם על הפגיעה בזכויות האדם, לרבות חופש התנועה והכבוד, הכרוכה בפעילויות נוספות אלה. המדינה טענה כי פסיקה זו יוצרת קשיים בעבודת המשטרה ואף סותרת פסיקות קודמות, אך בית המשפט הבהיר כי ההחלטה מוגבלת למקרים בהם האדם נעצר. היא לא התייחסה ליכולת לשאול שאלות או לבדוק מידע מבלי לעצור את האדם, ולכן אינה מצדיקה דיון נוסף. ככלל, פסק הדין אינו מגלה עילה לדיון נוסף, והבקשות נדחות. החלטה זו אינה מונעת ערעור נוסף על הנוהל המסדיר את דרישות תעודות הזהות, והמדינה יכולה גם לנקוט בצעדים חקיקתיים או משפטיים להרחבת סמכויות המשטרה במידת הצורך.