ת"פ 38487-01-20

תקציר

בית המשפט דחה את דרישת הנאשם לבטל את הרשעתו בגין התנהגות אלימה. בית המשפט הסביר כי ביטול הרשעה אפשרי רק במקרים חריגים בהם תיגרם לנאשם פגיעה בלתי סבירה, ובמקרה הנוכחי לא הוצגו נסיבות כאלה. אופי העבירה, שהייתה כרוכה באלימות קשה, לצד היעדר פגיעה מוחשית וחמורה מוכחת בשיקומו של הנאשם, הביאו את בית המשפט לקבוע כי יש צורך בהרשעה. יתר על כן, בית המשפט ציין כי לנאשם הרשעה קודמת, אשר צמצמה את האפשרות לוותר על ההרשעה הנוכחית. בנוסף, בית המשפט לא מצא טעם בטענת ההגנה מפני צדק, שכן כבר קבע כי התנהלות התובעת ראויה. בעברו לגזר הדין שקל בית המשפט את הערכים המוגנים הקשורים לעבירה, את נסיבות ביצועה ואת מדיניות הענישה בגין מעשים אלה. בית המשפט קבע כי טווח הענישה ההולם לעבירה הוא מאסר מותנה עד 12 חודשי מאסר. בבואו לקבוע את העונש הספציפי התחשב בית המשפט בנסיבות מקלות כגון גילו של הנאשם, נסיבותיו האישיות, חלוף הזמן והודאתו. עם זאת, בית המשפט שקל גם את הגורמים המחמירים, לרבות עברו הפלילי של הנאשם, והחליט שלא להטיל מאסר בפועל בשל ההשפעות השליליות של עונש כזה. במקום זאת, בית המשפט הורה על שילוב של עונשים, כולל מאסר על תנאי, מאסר על תנאי, עבודות שירות ופיצוי כספי לקורבן. סנקציות אלו נבחרו על מנת לקדם את שיקומו של הנאשם תוך התחשבות גם בחומרת העבירה.