עב"ל 521/06

תקציר

בית הדין דחה ערעור על תביעה לדמי אבטלה, וקבע כי מעמדו התעסוקתי של המערערת הוא של עובד חודשי ולא של עובד יומי. חוק הביטוח הלאומי מפרט את תנאי הזכאות לדמי אבטלה, הכוללים הגעה לגיל 20 והשלמת 360 ימי הפרשות ב-540 הימים שקדמו לכך, או מספיק הפרשות עד 300 ימי עבודה אם העובד מקבל תשלום לפי יום. הסוגיה המרכזית במקרה זה הייתה לקבוע האם המערערת נופלת לקטגוריה של עובד יומי או עובד חודשי, שכן זו קובעת את מספר הימים הנדרשים לזכאות לגמלה. בית הדין, בהתאם לכלל, כיבד את קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי והסכים כי עבודתו הרציפה של המערער במשרה מלאה אצל מעסיק קבוע יחיד מסווגת אותו כעובד חודשי. משכך, נדחה הערעור ללא צו להוצאות, והחלטת בית המשפט המחוזי עמדה בעינה ואישרה את אי זכאותה של המערערת לדמי אבטלה.