ע"א 2280/91

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט העליון בעניין המערערת והמשיב, שהיו נשואים 44 שנים, התייחס בית המשפט לתחולת "כלל השיתוף" בדבר דיירות מוגנת בחנות פרחים. על אף שנרכשו על ידי המערערת לפני נישואיהם, אישר בית המשפט את חזקת השיתוף, עיקרון משפטי המחייב בעלות משותפת בנכסים שנצברו במהלך נישואין הרמוניים באמצעות מאמצים משותפים. השופט קמא קבע כי בני הזוג חיו "בהרמוניה או לפחות בשלום", כאשר הבעל מפרנס את המשפחה והאישה מנהלת את משק הבית תוך שהיא עובדת מדי פעם בחנות הפרחים ללא שכר. בית המשפט העליון קבע כי רכוש שנרכש בנפרד לפני הנישואין בדרך כלל אינו נופל בבעלות משותפת אלא אם כן נועד לשימוש משותף. במקרה זה, דמי השכירות של חנות הפרחים שולמו מהכנסתם המשותפת של בני הזוג והאישה תרמה עבודה, מה שתומך במסקנה כי הנכס מוחזק במשותף. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הדיירות המוגנת – זכות אישית עם מגבלות העברה חוקיות – נכנסת לתחום נכסי הנישואין המשותפים כאשר שני בני הזוג נהנים ממנה. התמורה ממכירת המושכר תחולק אפוא במשותף, לפי חזקת השיתוף. משכך, דחה בית המשפט את טענת המערער כי המושכר צריך להיות רכושו הבלעדי, ודחה את הערעור, תוך שהוא מורה לו לשלם שכר טרחה ומחזק עוד יותר את התפיסה המשפטית המודרנית לפיה יש להימנע מהבחנות מיותרות בין נכסים אישיים ועסקיים או נכסים לפני ואחרי הנישואין בעת קביעת רכוש הנישואין המשותף.