ב"ל 18161-03-20

תקציר

התובע בתיק זה טען כי עבר תאונת עבודה ותבע פיצויים מהמעבדת. עם זאת, השופט דחה את טענת התובעים, וקבע כי הם לא הביאו ראיות מספיקות לכך שאירוע התרחש במהלך עבודתם וכתוצאה ממנה. החלטת השופט התבססה על מספר גורמים. ראשית, היו סתירות בגרסאות התובע לאירועים באשר למועד האירוע, מנגנון הנפילה ומיד לאחריו. דברי התובע היו שונים מאלה של העדים, בעיקר באשר לשאלה האם היו עדים לאירוע ולאופי פגיעתו של התובע. יתרה מכך, השופטת ציינה כי עדים רלוונטיים שהיו יכולים לאשש את גרסתו של התובע לא הובאו להעיד, דבר שהעלה חשדות לגופה של טענת התובע. בנוסף, במסמכים הרפואיים הראשונים הקשורים לאירוע לא הוזכרה נפילה או החלקה, דבר המטיל ספק בגרסתו של התובע לאירועים. גם השיהוי של התובעת בהגשת התביעה – כשנתיים וארבעה חודשים לאחר האירוע הנטען – גרם לנזק ראייתי. השופטת נימקה זאת בכך שאם התביעה הייתה מוגשת במהירות, ייתכן שהתובע היה יכול לספק עדויות חדשות ולחלץ פרטים מדויקים יותר על האירוע. בסיכומו של דבר, התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת תאונת עבודה. משכך, דחתה השופטת את התביעה מבלי שנזקקה אפילו למינוי מומחה רפואי. למרות דחיית התביעה, קבעה השופטת כי לא יהיה צו להוצאות בשל אופיו הביטחוני של ההליך. לתובעת ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.