ע"א 1036/95

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין יצרנית מעליות, שינדלר, לבין המפיץ הבלעדי שלה לשעבר בישראל, נחושתן. ההסכם ארוך הטווח בין הצדדים בוטל על ידי שינדלר, מה שגרם לנחושתן לבקש צווי מניעה שימנעו משינדלר לספק שירותי תחזוקה ותיקונים ללקוחות נחושתן ויחייבו את שינדלר להמשיך לספק לנחושתן ציוד וחלפים. נחושתן טענה כי תיק השירות שלה, המכיל פרטים על לקוחותיה, הוא נכס קנייני וכי זכותה להחזיר את השקעתה לאחר סיום החוזה. בנוסף, נחושתן טענה להתעשרות בלתי הוגנת מצידו של שינדלר, וטענה כי התחרות של שינדלר תפגע בציפיותיה הלגיטימיות ותיטיב עם שינדלר באופן בלתי הוגן. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיה של נחושתן, מה שהוביל את נחושתן לערער לבית המשפט העליון. גם בית המשפט העליון דחה את הערעור, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי תיק השירות של נחושתן, בהיעדר חוזים תקפים, אינו יכול להיחשב כרכושו והלקוחות חופשיים להתקשר עם כל נותן שירות. יתר על כן, בית המשפט מצא כי ציפיותיה של נחושתן בנוגע להחזר השקעתה כבר התממשו, בהתחשב במערכת היחסים בת כמעט שישים השנים עם שינדלר. עוד נקבע בפסק הדין כי התחרות של שינדלר לא הייתה בלתי מוצדקת או בלתי הוגנת, והרכיב הנוסף הנדרש לביסוס עשיית עושר ולא במשפט לא היה קיים במקרה זה. לפיכך, בית המשפט סירב להיעתר לצווי המניעה המבוקשים, מה שאפשר לשינדלר להתחרות באופן חופשי, וחייב את שינדלר לספק רק ציוד חלקי הקשור להתחייבויות קודמות. כל צד גם נצטווה להימנע משימוש בשמו של הצד השני.