ת"א 39005-04-19

תקציר

השופטת קבעה כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין איחור במסירת הדירה, שכן לא הצליחה להוכיח כי האיחור נגרם מנסיבות שאינן תלויות בה. התובעת זכאית לסך של 104,625 ₪ פיצוי בגין איחור במסירה, המחושב על בסיס דמי השכירות עליהם הסכימו הצדדים. באשר לירידת ערך הדירה, קיבלה השופטת את חוות דעת המומחה שמינה בית המשפט, שקבעה כי שווי הדירה ירד בכ-37 אלף שקל בשל ליקויים מסוימים. השופט טען כי יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה, אלא אם כן יש סיבות משמעותיות לפקפק בה, מה שלא היה המקרה כאן, שכן הנתבעים ויתרו על זכותם לחקור את המומחה חקירה נגדית. עוד ציינה השופטת כי טענות הנתבע בעניין זה אינן משכנעות ומתקשות לגופו של עניין. הסכום הכולל שחבה הנתבעת לתובע הוא 141,625 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום מלוא הסכום. הנתבע אחראי גם להוצאות המשפט, הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובע, בסך כולל של 1,500 ₪ ו-16,000 ₪, בהתאמה, כולל מע"מ והפרשי הצמדה. השופט הדגיש כי סכומים אלה מתווספים לפסק הדין הקודם ויש לשלמם בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. לשני הצדדים זכות ערעור כעניין שבדין.