עת"מ 2298/09

תקציר

המקרה נסוב סביב תכנית בניין עיר משנת 1965 שייעדה קרקעות מסוימות להפקעה לצורכי ציבור, לרבות חלקה בבעלות העותרים. לאחר שהוועדה המקומית לתכנון ובנייה הודיעה לעותרים על כוונתם להפקיע את הקרקע, הגישו העותרים עתירה בה טענו כי היה על הוועדה לאפשר להם לממש את זכותם לטעון נגד ההחלטה, וכי ההפקעה אינה רלוונטית עוד בשל הזמן הרב שחלף. המשיב הסכים לקיים שימוע לעותרים, אך הצדדים חלקו על הגוף שבפניו יש לקיים את הדיון, כאשר העותרים טענו לוועדה המחוזית והמשיב העדיף את הוועדה המקומית. בית המשפט פסק לטובת המשיב בקובעו כי מאחר שהתכנית יושמה בדרך כלל לאורך השנים, לא פקעה סמכותה של הוועדה המקומית להחליט על הפקעת קרקעות העותרים. עם זאת, השופט הורה לוועדה לבטל את החלטתה ולקיים שימוע לעותרים בטרם תקבל החלטות חדשות, אותן יש לבצע בהקדם האפשרי. כן נדרשו העותרים לשאת בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 40,000 ₪.