בר"ע 12085-07-17

תקציר

פסק הדין עוסק בבקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, בה התקבלה בקשת מושב בקעות לחייב את המערער להפקיד ערבות. הליך הערעור הפך לערעור מלא בהסכמה הדדית של הצדדים, תוך התייחסות לתיק קשור, "תיק אבו מוחסן", שסייע בהכרעת הדין הסופית. המערערת הגישה תחילה תביעה נגד מושב בקעות בגין שכר עבודה שלא שולם ופיצויים אחרים הקשורים לעבודה, אך הוגשה בקשה להפקיד ערבות בשל היותה תושבת חוץ, לפי תקנה 116א. החלטת בית המשפט המחוזי מצאה פגמים בראיות המערער והטילה דרישת ערבות צנועה. עם זאת, בית הדין לערעורים מצא טעם לבטל החלטה זו, בין היתר בשל שינויים בחוק שהובלטו בפרשת אבו מוחסן, המדגישה את האיזון בין גישתם של תובעים לערכאות ללא קשר לתושבות, במיוחד בקרב אוכלוסיות עובדים חלשות. היתרי העבודה שהציגה המערערת, הגם שלא כיסו את כל התקופה הנטענת והתיישנו בחלקם, נחשבו כראיה ראשונה הדרושה לתביעה, והוכרו טעמים מיוחדים, כגון הסדר ההעסקה המורכב המגן לכאורה על מושב בקעות מפני אחריות ישירה של העובד. טענתו של המערער שנדחתה קודם לכן, אי עמידה ברישום המעסיק וטיב זכויותיו המהותיות תרמו לביטול דרישת הערבות. בסופו של דבר, הערעור התקבל, וחובת המערער להפקיד ערבות בוטלה ומושב בקעות חויב בהוצאות משפט בסך 3,000 ₪.