ת"א 200/02

תקציר

פסק הדין עוסק בארבעה תיקים אזרחיים (200/02, 201/02, 301/02 ו-302/02) הקשורים לסכסוך בין אנגל מרכזים מסחריים בע"מ לבין ארי ובר חברה לפיתוח (1993) בע"מ. הסכסוך נבע מעסקת קומבינציה הקשורה להקמת מבנים על מגרש בבעלות ארי ובר. העניין הועבר לבוררות, ושני הצדדים הגישו תביעות זה נגד זה. הבורר פסק לטובת אנגל והורה לארי ובר לשלם לאנגל 3,430,000 שקל בתוספת מע"מ. בהמשך הגישו הצדדים לבית המשפט עתירות הנוגעות לביטול חלקי ולאישור פסק הבוררות. השופט קבע כי פסק הבורר תקף ודחה את בקשת אנגל לביטול חלקי. השופטת אישרה גם את פסק הבורר בעניין הפיצוי בגין אובדן דמי שכירות והעיקול על נכסי ארי ובר. עם זאת, השופט ביטל את פסק הבוררות בעניין ההלוואה ועסקת ויצ"ו, וקבע כי הבורר לא דבק בדין המהותי ונעדר הנמקה מספקת. השופט הורה להחזיר את פסק הבוררות לדיון נוסף ולפסיקה בהתאם לדין המהותי, בצירוף הסבר מפורט. בנוסף, בוטל מינוי כונסי הנכסים לנכסי ארי אנד בר, ואנגל חויב לשלם את הוצאותיהם המשפטיות של ארי ובר ושכר טרחת עורך דין. בפסק הדין מודגש כי בית המשפט אינו משמש כערכאת ערעור בדיונים בבקשות לביטול פסקי בוררות. יתר על כן, השופט ציין כי החלטת הצדדים לחייב את הבורר לפסוק על פי הדין המהותי עשויה הייתה להיות מחדל, שכן לא ניתן היה לצפות באופן סביר שהבורר, שאינו משפטן, ימלא דרישה זו.