עש"א 10708-03-21

תקציר

המשיב, משרד המשפטים, טוען כי יש לדחות את הערעור שכן החלטת הרשם, לדחות את בקשת המערערת לצו הארכת פטנט, הייתה נכונה. הגדרת "צו הארכת פטנט ייחוס" בחוק הפטנטים אינה מטילה תנאים נוספים שעל הרשות לבחון באופן פרטני, אלא מתייחסת לסוגי הצווים שניתנו בחו"ל. החוק נועד "לצלם" את הצו עצמו מבלי לחקור את הנסיבות שהובילו אליו. המונח "היתר שיווק ראשון" בהגדרת "צו הארכת פטנט ייחוס" מתייחס לנוסח הקבוע בחקיקה האירופית ונועד להתאים לסוגי הצווים שניתנו בה. מטרת החוק היא להגביר את הוודאות לחברות המייצרות תרופות מוגנות בפטנט ותרופות גנריות, ואת הדבר ניתן להשיג בצורה הטובה ביותר על ידי קבלת הצווים כפשוטם ללא כל חקירה נוספת. זאת ועוד, טענת המערערת כי מתן תוקף לצו ההארכה השני יוצר אנומליה ומקצר את תקופת ההגנה נוגדת את כוונת החוק, הקובע כי יש לצמצם את תקופת ההגנה בישראל כך שתתאים לתקופה הקצרה ביותר במדינה מוכרת. המשיב סבור כי פרשנותו של הרשם נכונה ויש לקיימה. המערערת, בורינגר אינגלהיים, טענה כי ההגדרה של "צו הארכת פטנט ייחוס" מצביעה על כך שיש להתחשב רק בצו ההארכה שניתן בסדר כרונולוגי תחילה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המחוקק הישראלי התכוון לקלוט סוגים מסוימים של צווים, לרבות מסוג SPC, וכי הצו שניתן במקרה זה עמד בדרישות אלה. בית המשפט הסכים עם פרשנותו הלשונית והתכליתית של המשיב לחוק ודחה את הערעור בקובעו כי החלטת הרשם נכונה. המערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪.