דב"ע נו/20 - 3

תקציר

הערעור מתייחס לשאלה האם על תנובה ליישב סכסוכים עם עובדיה באמצעות הרשות השופטת של ההסתדרות, כפי שנקבע בחוקת העבודה. תנובה טענה כי אין להחיל עליה את סעיף הבוררות בחוקה, וכי היא יכולה לשנותה או לבטלה באופן חד-צדדי בשל שינויים בתקנות הרשות השופטת שהעלו חשש למשוא פנים של הבוררים, ומשום שהסעיף אינו הסכם כתוב. עם זאת, בית הדין מצא כי תניית הבוררות מהווה חלק בלתי נפרד מחוזי העבודה ואינה ניתנת לשינוי חד צדדי על ידי תנובה, וכי היא מהווה הסכם בכתב שכן התנהגותה של תנובה לאורך השנים מעידה על הסכמתה. כמו כן, השינויים בתקנון הרשות השופטת אינם מהותיים ואינם מצדיקים את ביטול ההסכם או סילוקו של הבורר. בית המשפט הגיע למסקנה כי הסכם הבוררות תקף ועל תנובה ליישב סכסוכים עם עובדיה באמצעות הרשות השופטת של ההסתדרות. תנובה חויבה לשלם הוצאות שימוע בסך 5,000 ₪ לכל אחד מארבעת המשיבים.