ע"א 3036/09

תקציר

הערעור מתקבל בחלקו. בית המשפט קבע כי יש לראות בהוראות התשלום המחאה של זכות, המהווה התחייבות עצמאית של המועצות המקומיות לפירעון. עם זאת, החוב הניתן לפירעון על פי פסק דין זה הוא רק חלק מהסכום הכולל הנקוב בו, המקביל לחוב שהמערערת הצליחה לבסס את קיומו נכון למועד הקובע. המקרה דומה לשני מקרים קודמים, המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ורע"א 2138/10 המועצה המקומית דלית אל כרמל נ' סונול ישראל בע"מ, אשר בשניהם בוצעו ניתוחים משפטיים מפורטים של הוראות תשלום כמעט זהות. העקרונות שנקבעו במקרים אלה כוללים: ניתן לפרש הוראת תשלום כשטר אם מתקיימים כל תנאי פקודת השטרות; המחאת זכות יכולה להיעשות בכתב, בעל פה או בהתנהגות; סיווגה של הוראת תשלום כהמחאת זכות נקבע על ידי פרשנות הסכם ההמחאה; ועוד. בהתחשב בעקרונות אלה ובעובדות המקרה, הוראות התשלום מצביעות על המחאת זכות וחובה עצמאית של המועצות המקומיות כלפי המערערת. זאת ועוד, העדר כל אזכור של מערכת היחסים בין המועצות המקומיות לבין הכרמים בהוראות מעיד על מחויבות ישירה של המועצות המקומיות למערערת. הנה כי כן, גם אם פרעה המשיבה את חובה, לכרמים לאחר שניתנו ההוראות למערערת, עדיין עליה לפרוע למערערת. באשר לגובה החיוב, טענת המערערת לא זכתה לאמונה מלאה, ובית המשפט מצא כי הסכום המרבי שניתן להוכיח הוא 1,500,000 ₪. פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל אפוא, והמשיבה מצווה לשלם למערערת 1,500,000 ₪, המתחלקים בין המועצות המקומיות על בסיס הסכום הכולל הנתבע. תביעת המערערת להוצאות משפט מבוטלת אף היא, והמשיבה מחויבת בהוצאות המערערת, בסך 75,000 ₪, שיישאו בה המועצות המקומיות. השופט ג'ובראן והשופט רובינשטיין מסכימים עם פסק דינו של השופט מלצר, ורובינשטיין מוסיף כי על הרשויות הציבוריות לנהוג בהגינות ולכבד את חובותיהן.