ת"א 21953-10-12

תקציר

ילדיו של אדם שנפטר טענו כי היו תלויים בו כלכלית בעת מותו וימשיכו כך עד תוחלת חייו. בית המשפט קבע כי חזקה על ילדים בגירים שאינם תלויים עוד בהוריהם מרגע הפיכתם לבגירים, וניתן להפריך את החזקה רק באמצעות ראיות חזקות הסותרות זאת. במקרה זה, הילדים לא היו תלויים משום ששניהם היו מועסקים, הקימו תא משפחתי משלהם והיו מסוגלים לעצמאות כלכלית. לפיכך, נדחתה התביעה לתלות. בתביעת העיזבון חישב בית המשפט את ההפרשות הכספיות שהמנוח היה משלם לקופה המשותפת אלמלא נפטר בתאונה. תרומותיו הוגבלו לסכום תקרה מסוים כנדרש בחוק. בית המשפט חישב גם את תרומתה של האלמנה, התלויה היחידה, לקופה המשותפת. באמצעות נתונים אלה קבע בית המשפט את ההפסד החודשי שנגרם לתלויים, אשר הוכפל במספר החודשים שחלפו מאז התאונה. חישובים נוספים נעשו לגבי אובדן ההכנסה בעתיד, לרבות בתקופת הפנסיה של המנוח. מכלל ההפסדים בוצעו ניכויים שונים, לרבות קצבת שאירים וקצבאות שקיבלה האלמנה, מענק פטירה וסכומים שהתקבלו על פי פוליסת הביטוח. בית המשפט פסק גם פיצוי בגין אובדן שירותיו של המנוח, הוצאות קבורה ונזק לא ממוני. בהתחשב בכל אלה, חויבה הנתבעת לשלם לתובעים סך של 595,000 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין. בקשת התובעים להחזר הוצאותיהם האקטואריות נענתה באופן חלקי, ובית המשפט פסק להם סכום גלובלי של 18,000 ₪.