ת"א 1048/02

תקציר

השופטת קבעה כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה בנוגע לחלקת אדמה השנויה במחלוקת בין שני אחים. התובע טען כי הקרקע הוחלפה עם דודם בשנת 1961 והיה צריך להירשם על שמו. השופט מצא את עדויותיהם של התובע ועדיו לא משכנעות, וסבר כי ראוי לציין כי התובע לא זימן עדים מסוימים להעיד, כגון הקבלן שבנה סככה על הקרקע. בנוסף, לא ניתן היה להוכיח את חזקתו של התובע בקרקע, ממשית או קונסטרוקטיבית. השופט שקל גם את השיהוי בהגשת התביעה, שהוגשה יותר מ-40 שנה לאחר עסקת החליפין לכאורה. באשר לטענת הנתבע כי התביעה התיישנה, השופטת הסכימה כי חלף זמן רב מדי מאז העסקה הנטענת מכדי לראות בה תקפה, וקבעה את המגבלה על 25 שנה. עם זאת, השופט מצא כי התקיימו יחסי נאמנות בין הצדדים, ותקופת ההתיישנות תתחיל רק ממועד הפרת האמון – דבר שטרם התרחש. לבסוף, התייחס השופט לדרישה שעסקאות מקרקעין יהיו בכתב, ומצא כי שרטוט הקרקע, בשילוב עם ראיות אחרות, היה מהווה הוכחה מספקת להחלפה, לו העסקה הייתה מתבצעת. לאור ממצאים אלה, דחה השופט את התביעה והורה לתובע לשלם לנתבע את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין.