ע"א 76/58

תקציר

בשנת 1940 שכר המשיב מהמערערים שלושה חדרים – שניים למגורים ואחד למסחר – בביתם ברחוב הס 8 בתל אביב. בשנת 1955 הגישו המערערים תביעה לפינוי המשיב משני חדרי המגורים בעילה של נטישת דיירים. בית משפט השלום פסק לטובת המערערים, אך בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה והוביל לערעור זה. השאלה הייתה האם המשיב נטש את החדרים או רק שינה את ייעודם. ממלא מקום הנשיא חשין קבע כי המשיב אכן נטש את שני החדרים, שכן עזב והשאיר את חפציו מאחור. בנוסף, בית המשפט קבע כי גם אם שוכר נוטש רק חלק מחוזה שכירות אחיד, ניתן לחלק את חוזה השכירות לחלקים נפרדים לצורכי פינוי אם הם משרתים פונקציות נפרדות או ניתנים להפרדה במהותה. בכך התקבל הערעור, בוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי ופסק דינו המקורי של בית משפט השלום הוחזר על כנו. המשיב חויב לפנות את שני החדרים והאביזרים ולשלם למערערים הוצאות בסך 200 ליש"ט.