ת"א 43945-07-21

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב עסק המספק שירותי תיירות והדירוגים והביקורות הנמוכים שלו באתר צד שלישי. התובעת טענה כי הדירוגים הנמוכים והביקורות השליליות באתר מהווים לשון הרע ודרשה כי הנתבעת, בעלת האתר, תישא באחריות ותסיר את התוכן המשמיצ. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעת, וקבע כי אין להטיל על בעלי האתרים אחריות לפרסומים מכפישים של צדדים שלישיים בפלטפורמה שלהם. השופט הסביר כי האתר שימש פלטפורמה לחוות דעת צרכנים ולא ערך או שלט בתכנים, בדומה ל"כיכר העיר" המודרנית לחילופי מידע. הם הדגישו את חשיבות חופש הביטוי באינטרנט ואת האפקט המצנן הפוטנציאלי של הטלת אחריות על בעלי אתרים לתוכן שנוצר על ידי משתמשים. בנוסף, השופטת ציינה כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהנתבעת הנדס את הביקורות השליליות או השתמשה במערכת הדירוג למטרות אנטי-תחרותיות. פסק הדין עמד גם על האיזון בין ההגנה על חופש הביטוי לבין הזכות לכבוד, הנשענת על חופש הביטוי, במיוחד באתרי דירוג המסתמכים על משתמשים רבים ולעתים אנונימיים. השופטת הכירה בכך שחלק מהפרסומים עלולים לפגוע באמת בעסקיה של התובעת, אך הדגישה כי תפקידה של הנתבעת הוא רק מתן במה לחוות דעת צרכניות. הם הציעו כי מנגנון "הודעה והסרה" יכול להתאים לתביעות לשון הרע בוטות, אך לא ראו את הנתבע כאחראי לכך על פי חוק איסור לשון הרע. יתר על כן, השופט דחה את הטענה כי לנתבעת, כמתחרה, היה אינטרס מסחרי לפגוע בעסקי התובעת באמצעות דירוגים נמוכים. התובע לא הביא הוכחות לטענה זו. בסיכומו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי הנתבעת אינה אחראית לפרסומים ולכן דחתה את התביעה, וחייבה את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחה בסך 12,000 ₪.