רע"ב 1942/05

תקציר

המבקש, המרצה עונש מאסר של ארבע שנים בגין סחר בסמים ועבירות נוספות, ביקש שחרור על תנאי, אשר ניתן לראשונה על ידי ועדת השחרורים ביום 24.1.2005, למרות התנגדות המדינה בשל עברו הפלילי העשיר של המבקש והפרת תנאי קודמת. החלטת הוועדה התבססה על שינוי חיובי בהתנהגותו של המבקש, באורח חייו ובמחויבותו לתוכנית שיקום. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו ביום 9.2.2005, בנימוק של חוסר סבירות, תוך שימת דגש על עברו הפלילי של המבקש ועל הסיכון לשלום הציבור. המבקש ביקש רשות ערעור, בטענה כי בית המשפט לא היה צריך להחליף את שיקול הדעת של המועצה בשיקול דעת משלו. ועדת השחרורים אישרה מחדש את החלטתה באפריל, תוך הדגשת השינוי ההתנהגותי של המבקש והפיקוח המתוכנן. בית המשפט בחן האם החלטת הדירקטוריון הייתה סבירה והאם התערבותו של בית המשפט המחוזי הייתה מוצדקת. הביקורת השיפוטית על החלטות ועדת השחרורים מוגבלת; הוא מתמקד בעיקר בשאלה האם הדירקטוריון שקל גורמים רלוונטיים ואיזן אותם נכון. בסופו של דבר, חומר חסוי במעמד צד אחד שהוצג לבית המשפט השפיע על ההחלטה לקיים את פסיקת בית המשפט המחוזי נגד שחרור מוקדם, תוך הדגשת חששות לא פתורים לשלום הציבור. בקשת הערעור נדחתה, והמבקש הורשה להגיש בקשה נוספת לשחרור על תנאי לאחר 24 ביולי 2005, תוך הנחיה לוועדה לשקול מחדש את החומר החסוי.