רע"א 833/23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת נוברטיס לחופשה כדי לערער על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להעניק להם סעד זמני בגין הפרת פטנט. החלטת בית המשפט המחוזי הייתה יסודית ומפורטת, וקבעה כי נוברטיס לא סיפקה ראיות מספיקות כדי להצדיק סעד זמני, מה גם שמאזן הנוחות לא נטה לטובתה. הטענות שהציגה נוברטיס בדבר הנזק הבלתי הפיך שייגרם להם ללא הסעד הזמני נדחו על ידי בית המשפט המחוזי לאחר שערער על הצהרות הצדדים, וערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב בקביעות אלה. עוד ציין בית המשפט כי נוברטיס אינה סותרת את ממצאי בית המשפט המחוזי לפיהם תגמוליה של גילניה היוו רק 6% ממכירותיה וכי קיימות בשוק האירופי תרופות גנריות אחרות שהפרו לכאורה את הפטנט. ערכאת הערעור הדגישה כי שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי במתן סעד זמני הוא רחב ויש להתערב בו רק במקרים חריגים, ולא מדובר במקרה כזה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה לסעד זמני מוטל על נוברטיס, ובית המשפט המחוזי התייחס די הצורך לטענות, ובסופו של דבר פסק נגד נוברטיס בשל אי עמידתן בדרישות החוק. הודאתה של טבע כי הם אינם מפרים את הפטנט, ורישומם הנפרד כפטנט, תמכו אף הם בהחלטת בית המשפט המחוזי. מאחר שנוברטיס לא הרימה את הנטל לשכנע את בית המשפט המחוזי, בקשת רשות הערעור נדחית, ונוברטיס חויבה בהוצאות טבע בסך 10,000 שקל.