ע"מ 28643-01-16

תקציר

פסק הדין דן במחלוקת סביב שומת המס של עסקאות עתידיות שיבצעו החברה המערערת. החברה טענה כי יש לראות בעסקאותיה עסקאות גידור, אשר יסווגו אותן כהכנסות עסקיות ויאפשרו לדווח עליהן על בסיס צבירה. עם זאת, בית המשפט קבע כי העסקאות אינן בגדר עסקאות גידור וכי החברה לא הצליחה להביא ראיות מספיקות לכך שמטרת העסקאות הייתה לגדר סיכונים הכרוכים בפעילותה העסקית. בנוסף, נמצא כי החברה המערערת נעדרת פעילות עסקית משלה ומתפקדת כחברת אחזקות קלאסית, דבר התומך אף הוא בסיווג העסקאות כרווח הון. בית המשפט בחן גם את מבחני העזר להבחנה בין עסקאות הוניות לעסקיות, לרבות מבחן המנגנון והמיומנות, מבחן איכות הנכס, מבחן תדירות ומשך העסקאות, מבחן היקף העסקאות ומבחן המימון, והגיע למסקנה כי פעילותה של המערערת בביצוע העסקאות אינה עולה כדי פעילות עסקית. כמו כן, בית המשפט קבע כי אין לסווג את תוצאות השערוך כפעילות עסקית אלא כהכנסות או הוצאות הנופלות תחת סעיפים שונים בפקודת מס הכנסה, דבר המשפיע על הטיפול במס. לבסוף, דחה בית המשפט את הערעור, אישר את שומות המס המקוריות והורה למערערת לכסות את הוצאות המשפט של המשיב. פסק דין זה משמש כמדריך לקביעת השלכות המס של עסקאות עתידיות והקריטריונים לסיווגן כפעילות עסקית או הונית.