ע"ע 3/99

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור על דחיית בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. הבקשה נדחתה בהיעדר "טעם מיוחד" המצדיק הארכה לפי תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. במקרה דנן, המערער, שעבד במשמרות, לא הגיש ערעור בתוך הזמן שנקבע בשל קשיי תקשורת לכאורה שנבעו מלוח הזמנים של עבודתו. בית המשפט אישר את החלטת הרשם, תוך אימוץ מדיניות המעדיפה בירור מחלוקות וגישה סלחנית. עם זאת, המערער לא הצליח להוכיח כי השיהוי נבע מנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו. בית המשפט קבע כי מערכת היחסים בין עורך דין ללקוח אינה עניינו העיקרי וכי תקלה במערכת יחסים זו אינה מהווה עילה מיוחדת להארכה. בנוסף, בית המשפט הדגיש כי עורכי הדין היו צריכים להגיש בקשה להארכה אם לא הצליחו ליצור קשר עם הלקוח. פסק הדין ציטט גם פסקי דין קודמים, המחזקים את התפיסה כי חוסר יכולתו של עורך דין ליצור קשר עם לקוחו אינו מצדיק הארכה. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי נימוקי המערערת אינם מצדיקים שיהוי ודחה את הערעור מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים. החלטה זו נמסרה בהיעדרם של הצדדים ונמסרה להם לאחר מכן.