ע"א 13578-11-23

תקציר

ניתוח משפטי: עקרונות המסדירים הגשת ראיות חדשות בערעור: 1. היקף תקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018 ("התקנות החדשות"): - התקנה מגבילה הגשת ראיות חדשות לבית המשפט לערעורים, אך קובעת חריגים שבהם בית המשפט משוכנע שהראיות עשויות להשפיע באופן מהותי על תוצאות הערעור ועומדות בקריטריונים כגון חוסר זמינות בשקידה סבירה או צורך למנוע עיוות דין. - באופן מכריע, תקנה 144 מקודדת ומחדדת למעשה עקרונות המושרשים בפסיקה, ומעגנת בפרשנות של הוראות דומות בתקנות הקודמות. 2. עקביות פרשנות עם הפסיקה: - ההוראות בתקנות החדשות אינן יוצרות כללים חדשים באופן קיצוני, אלא ממסדות ומתארות בצורה ברורה יותר את הסטנדרטים המשפטיים הקיימים. - תקדימים כגון ע"א 7272/91 ברבי נ' ברבי וע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון עבודות מתכת בע"מ קובעים כי הזכות להגשת ראיות חדשות בערעור מוגבלת; על הצד להוכיח כי המחדל נבע מסיבות שאינן בשליטתו וכי לא ניתן היה לספק את הראיות קודם לכן. 3. תפקידה של ערכאת הערעור: - בתי המשפט לערעורים בדרך כלל אינם שומעים מחדש עדים או עורכים חקירות, ומדגישים כי על הצדדים להציג את ראיותיהם המלאות במהלך ההליך הראשוני אלא אם כן הוכחו סיבות מוצדקות להשמטה. - התרת הגשה מאוחרת ללא הסבר תקף עלולה להוביל לעיכובים בלתי מוגבלים, לפגוע ביעילות הפרוצדורלית ובסופיות פסקי הדין. עקרונות משפטיים וחידושים: 1. צמצום הגשת הראיות בערעור: - למרות שהרגולציה נתפסה בתחילה כצמצום אפשרי של הזכות להציג ראיות חדשות, היא למעשה מקיימת ומבהירה את הסטנדרטים הקיימים, ומחזקת את הדרישה להצדקות בעת ניסיון להציג ראיות חדשות ברמת הערעור. 2. דגש על חריצות וסופיות: - הפסיקה מדגישה כי אי הצגת ראיות בהליך הראשוני, כאשר ניתן היה להשיג אותן באופן סביר, מהווה עילה לשלילת רשות להגיש ראיות כאלה מאוחר יותר. - העיקרון אינו מעודד שימוש בערעורים רק כהזדמנות שנייה להציג ראיות, בהתאם למטרה של יעילות פרוצדורלית. 3. חידוש משפטי – הבהרת "טעמים בלתי תלויים במפלגה": - האישור המחודש של בית המשפט העליון כי על הצד להוכיח כי אי הגשת הראיות מוקדם יותר נבע מסיבות שאינן באשמתו, הוא עיקרון משמעותי. זה מונע ניצול לרעה ומבטיח ששיקול הדעת לקבל ראיות חדשות נשאר מוגבל ומוצדק. יישום למקרה הנוכחי: - הימנעותו של המערער מלהסביר מדוע הראיות לא הוגשו קודם לכן, למרות שהיו ברשותן זמן רב לפני הדיון, עולה בקנה אחד עם הפסיקה והתקנות המקובלות, המצדיקה דחייה. - ניסיונו של המערער להשתמש בבקשה כדי לסתור עדויות של עדים, במיוחד ללא הצדקה לאי גילוי מוקדם יותר, תומך עוד יותר בהכחשה. - הדפוס הנצפה של הצגת ראיות רק לאחר פסקי דין שליליים מהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי, ומדגיש את חשיבות המשמעת הפרוצדורלית. מסקנה: - העקרונות המשפטיים הנגזרים מהתקנות החדשות ומהפסיקה נותנים עדיפות לטוהר ההליכים, סופיות פסקי הדין ומניעת ניצול לרעה. - הרגולציה והפרשנויות השיפוטיות מחזקות ביחד כי הגשת ראיות מאוחרת מותנית בשקידה סבירה ובהיעדר התנהגות בלתי הולמת פרוצדורלית. - הבקשה לפי תקנה 144, בהעדר הצדקה, נדחית אפוא בצדק, והעלויות הנלוות מוצדקות כדי להרתיע משימוש לרעה. **הערה אחרונה:** ההחלטה מקיימת את עקרונות הליבה של הוגנות פרוצדורלית, יעילות ויושרה של הליך הערעור, תוך הבהרה כי הפסיקה והתקנות הקיימות כבר מסדירות את קבילותן של ראיות חדשות ברמת הערעור.