רע"א 37612-01-14

תקציר

בסכסוך על מקרקעין בטמרה ביקש המבקש צו מניעה קבוע כנגד המשיב, שביצע לכאורה עבודות בנייה בלתי חוקיות בנכס. בית משפט השלום הוציא צו ארעי האוסר על המשך העבודה ללא היתר בנייה. לאחר מכן פתח המבקש בהליכי ביזיון בית המשפט, בטענה שהמשיב הפר את צו המניעה. בית משפט קמא מצא כי המשיב אכן הפר באופן בוטה את צו המניעה הזמני ויש ביכולתו להשיב את המצב על כנו באמצעות הריסת החומה שנבנתה שלא כדין. עם זאת, בית המשפט החליט שלא להורות על ההריסה, בנימוק של נסיבות מיוחדות. אלה כללו את העובדה שניתן היתר בנייה בדיעבד לחומה ודאגה לשלומם של עוברי אורח, בעיקר ילדים, שכן החומה הייתה סמוכה לאצטדיון עירוני ובית ספר. המבקש ערער על החלטה זו, בטענה כי קביעתו של בית משפט קמא שגויה ומנוגדת לפסיקות בית המשפט העליון. הערעור נדחה, שכן שופט הערעור הסכים עם החלטת בית משפט קמא שלא להורות על ההריסה, בהתחשב בנסיבות המיוחדות. זאת, בהתבסס על פסיקה קודמת לפיה על בתי המשפט לנקוט משנה זהירות במתן צווים כאלה, ולעשות זאת רק בהיעדר טעמים מיוחדים. עוד ציינה השופטת כי ההליך העיקרי עודנו מתנהל, ובית משפט קמא יכול להעניק סעדים הנוגעים לחומה הנדונה באותו הליך נפרד. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צורך בתגובה, והותירה את החלטת בית משפט קמא על כנה.