ע"א 53/83

תקציר

השופטים דחו את הערעור בעניין חובת המערערת לשלם מזונות למשיב, תוך שהם סבורים כי המשיבה מכחישה את טענת המערערת כי הודתה ברומן. גם עדותו של החוקר על בגידתו לכאורה של המשיב נמצאה מדהימה. משכך, לא העלתה המערערת ראיות מספיקות המצדיקות הפחתת תשלומי המזונות למשיב ולילדיהם, אשר נקבעו ברמה סבירה על ידי בית משפט קמא. זאת ועוד, השופטים אישרו את הצו האוסר על המערער להיכנס לדירה, שכן בקשת המשיב התבססה לא רק על הטרדה אלא גם על הסכם בין הצדדים. על פי תנאי הסכם זה, היה על המערער לפנות את הדירה אם יפר את הוראותיו, שלטענת המשיב עשה כן. השופטים הדגישו כי מטרת הצו הייתה להגן על המשיבה ולהבטיח את הנאתה השקטה מהדירה, ומאחר שלא היה חשש לפגיעה פיזית או נפשית, לא הייתה הצדקה לסלק את המערערת בהיעדר ההסכם. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב. השופט ש' לוין והשופט ש' נתניהו הסכימו עם ההחלטה.